שיעור בטראמפ: הכול שאלה של נדל"ן (וניחוש)

גוסטבו פטרו המסכן הפך השבוע לשפן ניסוי במעבדה הדיפלומטית של דונלד טראמפ. נשיא קולומביה, לשעבר חבר בארגון טרור רצחני, חשב שהוא יוכל להעניק לטראמפ טיפול פופוליסטי לטינו־אמריקאי קלאסי: תערובת של גבריות פטריוטית, מעורבת ברוטב אנטי־יאנקי, שתקנה לו את הערצת הרחוב ותביך את ארה"ב.

● פרשנות | מה אפשר ללמוד על טראמפ משיחת טלפון אחת עם מוחמד בן סלמאן
● "כניסתו של טראמפ מעוררת חשש לעתיד הרכבים החשמליים"

פטרו החליט שהוא לא ירשה למטוסי תובלה אמריקאיים, עמוסים במגורשים קולומביאנים, לנחות בבוגוטה. נראה שפטרו החמיץ שתי נקודות בנאום השבעתו של טראמפ, ב-20 בינואר. אחת, טראמפ הבטיח לגרש בהמוניהם את 'המהגרים הפושעים', אשר הסתננו לארה"ב; שתיים, מכאן ואילך הכול יכבדו את אמריקה, ואבוי להם אם לא.

פטרו דרך על בהונותיו של טראמפ, וזכה בכבוד נדיר: הוא ראשון המנהיגים הזרים, הנענשים על חוצפתם. טראמפ גידף אותו, הודיע כי הוא מטיל מכסים של 25% על כל היבוא מקולומביה, ואוסר את כניסתם של אנשי ממשל קולומביאנים לתחומי ארה"ב. אם פטרו יעמוד במריו, המכסים יעלו ל-50% בשבוע הבא.

לא יצאו אלא שעות, או אולי דקות, ופטרו הודיע כי הוא משגר את מטוסו הרשמי לארה"ב, כדי לאסוף את המגורשים. הגיעו בנפשכם מה היה קורה אילו ג'ו ביידן היה הנשיא. שבועות היו חולפים, אם לא חודשים, לפני שמישהו היה מתקפל, וכלל לא ברור מי היה המישהו הזה.

הפחדה היא חלק מהשיטה

זה מה שאנחנו עושים בימים האלה: יושבים בכיתה, למתחילים או למתקדמים, כדי ללמוד את דונלד טראמפ; לא כדי שנוכל להבין אותו, אלא כדי שנוכל, אולי, לנחש אותו. הוא האיש שהכריז פעם אחר פעם, כי להיות 'לא חזוי' היא מן המעלות הגדולות ביותר של מנהיג. לבי יוצא אל אלה הסבורים שהם פענחו את שיטת טראמפ, שהם מבינים את כוונותיו, והם יודעים לאן הוא רוצה להגיע.

קחו למשל את עניין עזה. הוא הודיע לישראל שהוא אינו רוצה מלחמה ארוכה, והוא אינו רוצה סיפוח; והוא בוודאי אינו רוצה מלחמה נגד איראן, שתבעיר את המזרח התיכון, ותחייב את ארה"ב לבחור בין זניחת בעלי ברית לבין הסתבכות גלובלית חדשה.

ההודעות האלה הביאו את האלוף במילואים ישראל זיו, פרשן בכיר בערוץ 12, לכתוב, "כי מי שעומד בינינו לבין החלומות המשיחיים בממשלה הוא דווקא דמות דומיננטית אחת בממשלו של טראמפ", יזם הנדל"ן ומשקיע הקריפטו סטיב וויטקוף. נו, באמת, האלוף זיו. דמות דומיננטית? בממשל טראמפ יש רק דמות דומיננטית אחת. כל השאר הם נערים שליחים או נערות שליחות.

אבל חשובה מזה היא הערכת זיו: "הנשיא טראמפ ונציגו וויטקוף לא יאפשרו בשום דרך וצורה לישראל להתחיל מלחמה חדשה לכיבוש הרצועה, ולקדם התנחלויות של שיבה מטעם סמוטריץ‘".

 נשיא ארה''ב, דונלד טראמפ, בשיחה עם עיתונאים / צילום: ap, Mark Schiefelbein

פרשנותו של האלוף זיו יצאה לאוויר העולם רק כמה שעות לאחר שטראמפ הציע כלאחר יד, בשיחה עם כתבים במטוסו הנשיאותי, שמיליון וחצי עזתים יתיישבו במדבריות ירדן, או בישימוני מצרים. לא, טראמפ אינו רוצה שישראל תרוקן את עזה באמצעות מלחמה, זה נכון. הוא מציע, לעומת זאת, שעזה תתרוקן באמצעות יוזמת נדל"ן. כך מרוקנים אתרים לפני ההריסה שלפני הבנייה.

עזה בלי פלסטינים ראויה בהחלט להסתווג כ'חלום משיחי', גם אם חבלי משיח אינם קודמים לה.

ישראל זיו ראה מהרהורי לבו, מפני שהיה נדמה לו שהוא מבין מה מניע את טראמפ, או איך טראמפ פועל ומפעיל. כל פרשנות על כוונות טראמפ צריכה, מפני ההגינות, לכלול אזהרה לקורא, "אין לנו כל מושג, ואנחנו רק מנחשים".

איזה מושג היה למשל לראשת ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן (Mette Frederiksen), כאשר הרימה את הטלפון לדבר עם טראמפ, בסוף השבוע שעבר? הוא הודיע לה שהוא רוצה את גרינלנד, ויהי מה. הוא נזף בה, השפיל אותה, צעק עליה, איים עליה. היא הייתה מוכת הלם. אל דאגה, לבו יכול להתהפך במהירות. הפחדה היא חלק מן השיטה.

"בלי הקיסר אין כלום"

אמנות הניחוש מחייבת אותנו לחזור ולזכור מאיפה הוא בא, במה התמחה, ואיפה הגיע אל שיאו. אין זה מקרה שמטאפורות של נדל"ן שזורות ברטוריקה שלו.

שמענו אותו בשבוע שעבר מדבר על עתיד הנדל"ן של עזה, תחילה בקונטקסט של ריביירה לתיירים עשירים ואחר כך בקשר עם פינוי מסיבי של פלסטינים. פינוי דיירים מבניינים שהוא רצה לשפץ או להרוס היה לחם חוקו במשך שנים. השבוע הוא דיבר על כנופיה ונצואלית אלימה, שפלשה לרחובות אמריקה. "היא בעצם בעסקי הנדל"ן", הוא הסביר לשומעיו, "רק שבניגוד לכם היא לא לוקחת משכנתה".

לנחש את טראמפ הוא משא כבד, שכמעט אין לו תוחלת, מפני שהמטוטלת תוסיף לנוע גם כאשר יהיה לנו הרושם שהיא מתייצבת. אבל הנה ניחוש סביר אחד: טראמפ מאותת לכל המעוניינים איך עליהם לנהוג בו. זה פשוט להפליא, וזה אמור במיוחד בבעלות ברית: בהכנעה, או ההפך מגוסטבו פטרו.

הוא מייצג בעיני עצמו ואולי בעיני עמו את סופה של ההוויה הרפובליקנית. כמו הנסיך האיטלקי של ימי הרנסנס, צ'זארה בורג'יה, הוא אומר, אם כי אולי לא בלטינית שוטפת, Aut Caesar aut nihil, בלי הקיסר אין כלום.